בצעד חריג ויוצא דופן הפך בית המשפט המחוזי את החלטת השלום והכיר בחייל כסובל מפוסט טראומה על אף שלא היה מצוי בסכנת חיים כנדרש.
במדינת ישראל, מוכת המלחמות ופעולות הטרור, בה הגיוס לכלל התושבים הינו חובה, אנו עדים למקרים רבים בהם מתמודדים חיילים ואזרחים אשר היו עדים לאירועי תופת, עם פוסט טראומה אשר מקשה עליהם עד מאוד את החזרה לחיים שיגרתיים. המדינה, במטרה לכנס את אותם פגועים לתוך מסגרת הגדרתית אשר המצויים בתוכה יקבלו תמיכה כלכלית וחברתית, לרוב מכוונת את האמצעים שברשותה אל אותם לוחמים שנפגעו כתוצאה מהיותם בחזית הלחימה ופחות אל אילה אשר נפגעו בדרך אגבית. במקרה דנן, הכירה הפסיקה בנכותו הנפשית של לוחם אשר סובל מפוסט טראומה חריפה על אף שלא היה נוכח באירוע בו חייו נמצאו בסכנה.
עובדות המקרה המדובר
במקרה דנן מדובר על חייל לשעבר אשר ביצע את שירותו הצבאי כלוחם חי"ר באחת מהיחידות המובחרות בצה"ל במהלכה של האינתיפאדה הראשונה. החייל לקח חלק פעיל במספר גדול של אירועים אלימים לרבות אירועי יידוי אבנים, שימוש בגז, פגיעות בנפש בקרב חיילים שלחמו לצידו וכן של פלסטינאים ובחלקם אף ילדים, מעצרים של מבוקשים ועוד. לאחר תום השירות הצבאי התקשה החייל לחזור לשגרת חייו. בשנת 98 עודכן פרופילו הרפואי של החייל ל21 עקב שימוש בסמים ודכאון ובהמשך אף אושפז בבית חולים לבריאות הנפש שם לאחר בדיקות ותצפיות אובחן כסובל מפוסט טראומה.
פיצוי לחייל המצוי בתפקיד
קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאימיד לאחר שאובחן כסובל מפוסט טראומה ניסו הרופאים לאבחן מתי וכיצד לכה בתסמונת זו. התובע טען כי הטראומה נגרמה לו במהלך שירותו הצבאי אך הרופא שבדק אותו שלל נסיבתיות זו. התובע שערער על ההחלטה נדחה בשנית והפעם בטענת התיישנות. התובע בחר לערער לבית המשפט המחוזי וזה הפך את החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי פסק כי על המדינה- צה"ל וקצין התגמולים הוצאות משפט ושכ"ט.
פיסקה חיונית או מדרון חלקלק?
בפסיקתם הדגישו שופטי בית המשפט המחוזי כי על אף הסיכון התמון בכך שחיילים רבים הסובלים מטראומות כאלה ואחרות שמקורן במהלך השירות הצבאי כתוצאה מאירועים ומראות קשים אליהם הם נחשפו, יש לאפשר לחיילים אלה לקבל את הטיפול והפיצוי המגיע להם במלואו.
מאמרים בתחום זה:
.jpg)
