מדי שנה, מאות אנשים נפצעים בתאונות "פגע וברח", מה שהופך זאת למכת מדינה. המשמעות היא שהנהגים הפוגעים לא מילאו את האחריות החוקית לגבי הנפגעים, ואילו הנפגעים נאלצים לתבוע את הפיצויים מגורמים שונים.
אלו שנפגעו בתאונת "פגע וברח" מטבע העניין אינם יכולים להגיש תביעה באופן ישיר לנהג הפוגע, אלא לגורמים כמו למשל קרן "קרנית" – אליה פונים כשאין מבטח אחר לפנות אליו, במקרים כמו: פגיעה מרכב חסר כיסוי ביטוחי, לנהג חסר רישיון נהיגה, הרכב הפוגע הוא גנוב, נעשה שימוש ברכב בניגוד לתנאים בפוליסת הביטוח, המבטח לרכב אינו ידוע, חברת הביטוח נכנסה להליכי פירוק או כשהרכב לא בוטח כחוק. רצוי לפנות לעורך דין תעבורה על מנת שזה יבחן את יעדי התביעה – מה לתבוע מהם ועל פי איזה קו אסטרטגי לפעול כדי לקבל את הפיצוי- ובזמן. יש לקחת בחשבון "שקידה סבירה" ולתבוע כל גורם אחר לפני שפונים ל"קרנית".
למצוא עדים לתאונה
העדים לתאונה אשר חזו במתרחש או בזירת האירוע לאחר מכן הם אחד מן המפתחות היעילים בקביעת החשיבות המכרעת במשפט זה. יש לקחת מהם את הפרטים האישיים – שם מלא, טלפון וכתובת – אף תעודת זהות אם ניתן, ותמונות שצילמו – אם ישנן. במידה שמתקיים טיפול רפואי – בי ןאם בשטח או במוסד כל שהוא, יש לאסוף את כל המסמכים הרפואיים ואת האבחנות.
פיצוי בגין תאונת פגע וברח
להימנע מ"טענת שיהוי"תובעים הממתינים לאורך שנים עד שמפעילים תביעה, עלולים להתקל ב"טענת שיהוי" מחברת קרנית, טענה שמתבססת על כך שחלוף הזמן הרב בין מועד התאונה לתביעה מטשטש את עקבות הנהג הבורח ומונע את איתורו. על אף שקיים חוק התיישנות של 7 שנים בתחום, קיימים פסקי דין שבהם נתקבלה טענת השיהוי גם לאחר 5 שנות התמהמהות בהגשת התביעה.
העונש בגין תאונת פגע וברח
החוק מתיר עונשים עד לארבע עשרה שנות מאסר פעיל, אולם המציאות מראה כי העונש הממוצע במקרים אלו הוא שנתיים ושבעה חודשים, יחד עם קנס כספי של מעט יותר מאלפיים שקלים. היות שתאונות מסוג זה מוקעות מן המוסר הציבורי – ולמרות זאת כמותן הולכת וגדלה מדי שנה, הרי שהעונש בגינן יכול לקבל מימדים סבירים יותר – גם למען הגברת ההרתעה שלא להותיר אדם מתבוסס בדמו בזירת האירוע ולחמוק מן האחריות המצווה עליו לפי החוק ולפי כללי המוסר האנושיים.
.jpg)
