היורשים מנהלים פעמים רבות את מלחמותיהם לאחר שלמנוח כבר אין יכולת לקיים דו-שיח עם היורשים בנדון, מלבד הצוואה שהותיר אחריו. במידה שעולה הטיעון להשפעה בלתי הוגנת על הצוואה, קובעים את תוקפה על פי מבחנים.
בית המשפט נדרש לדון לא מעט פעמים באשר לקביעת תוקף הצוואה; עליו להחליט באם הצוואה נכתבה מתוך רצונו החופשי של המנוח או האם נפל בה פגם כל שהוא שמערער את הוראתה – בין אם מחמת אונס, השפעה בלתי הוגנת, איום, תרמית או תחבולה. במקרים אלו כל עוד הוכחו – בית המשפט יטה לבטל את הצוואה על פי סעיף 30א´ בחוק הירושה, וישנם כלי מבחן כדי להצמד כמה שניתן למציאות – האם נעשתה באמת השפעה בלתי הוגנת.
מבחן תלות ועצמאות
אחד העקרונות המסייעים לבית המשפט להכריע בנוגע להשפעה הבלתי הוגנת של צוואה הוא מבחן התלות והעצמאות. יש לבחון האם המצווה היה עצמאי בתקופה שבה נכתבה הצוואה – הן מבחינה גופנית והן מבחינה קוגניטיבית – הכרתית. במידה שלא היה צלול, אפשר להניח כי בין המצווה לנהנה התקיימה תלות כל שהיא שפגמה באובייקטיביות הצוואה.

כשירותה של צוואה
מבחן הקשר עם אחריםלקשרים של המצווה עם אנשים ישנה השפעה גדולה, שכן אילו לא היו למצווה קשרים עם אנשים מלבד אותו מסייע שנהנה מן הצוואה, דבר זה יוצר ביניהם תלות גדולה יותר – ומתוך כך בוחנים את תום הלב שבעניין. היקף הקשרים עם אחרים ישליך על תלות המצווה באותו נהנה.
מבחן הנסיבות לעריכת הצוואה
סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראה לצוואה מלבד צוואה שנעשתה בעל פה בטלה, כל עוד היא מזכה את מי שערך אותה, היה עד לעריכתה או לקח חלק כל שהוא בעריכתה – או את בן הזוג שלו. זאת, משום שהקשר הזה עלול להראות השפעה כל שהיא על הוראות הצוואה.
נטל ההוכחה להשפעה בלתי הוגנת
מלכתחילה מונח כי הצוואה היא כשרה, ואילו הנטל להוכחה בדבר כשירות הצוואה מוטל על הטוען להשפעה בלתי הוגנת עליה. על מנת להצליח בטיעון זה, יש להסתייע בעורך דין ירושה אשר תחת ידו להראות ולייצג את הטוען בכך בפני בית המשפט כי אכן ישנה עילה מוצדקת לטיעון זה.