דואר זבל שלחת שילמת

דואר זבל המכונה גם ספאם הוא בחירה, ואינו חופשי לכל. בשנת 2008 נכנס תיקון 40 לחוק התקשורת, והוא אוסר שליחת דואר פרסומי בעל אופי מטריד – אלא אם זה נעשה על פי התנאים הכפופים בחוק – אלו מסדירים את מען השליחה, מה הוא אמור לכלול, למי מותר לשלחו וכיצד יש להתייחס לפניות לחדול מלשלחו. רוצה לומר, אין כאן איסור מלא על שליחת דואר זבל, אלא הכתבת כללי המשחק בו, וזאת משום שהחוק מכיר ביתרונות המסחריים שגלומים בו, ומאידך אמור לדאוג לאינטרס של זכויות הפרט ושל ציבור מקבלי הדואר.

כללים לשליחת דואר זבל
המחוקק אימץ מנגנון מסוים, שנקרא Opt in. פירוש הדבר הוא שעל מנת לשלוח דואר פרסומי לאדם, יש לוודא כי אותו אדם אישר מראש את דבר שליחת הדואר אליו בכדי לקבלו. חייבת להתקבל הסכמה מפורשת למשלוח דברי הדואר הפרסומיים. לצורך העניין, לא נכללת בחוק השורה "אם אינך מעוניין בקבלת דבר – דואר זה, לחץ כאן". מי שמסר את פרטיו יקבל הודעה שפרטיו ישמשו למשלוח דברי פרסומת, ויש לו בכל רגע נתון את הזכות לבטל זאת. בין הכללים למשלוח דואר זבל, יתן למצוא איסור שליחת דואר זבל מידי אדם פרטי, אלא אם מדובר על עסק.

ענישה של שליחת דואר זבל
המחוקק מצויד בסנקציות לצד העוברים על החוק – משום שרק דרך זו מוכחת כבעל השפעה ושינוי. באפשרות בית המשפט לפסוק עד 1,000 ₪ פיצויים שאינם תלויי נזק (פיצויים לדוגמה) לכל דבר פרסומת מפר, ועם זאת – לא נפגעת זכותו של הנפגע לקבל פיצוי נוסף כזה או סעד אחר בעקבות כך. אדם שנשלח אליו דואר זבל ללא אישורו יכול לתבוע את השולח ללא צורך בהוכחת הנזק הממשי שנגרם לו, והשולח יהיה חשוף לקנס כפי שמפורט בסעיפים 61(א´)(3) ו- 61(א)(4) לחוק העונשין.

דואר זבל בעידן הפייסבוק
עולה השאלה הכמעט- פילוסופית לגבי דואר זבל ברשת חברתית. כבר קרו מקרים בעבר ברחבי העולם כי מאגרי כתובות וקשרים של חברי הרשת נוצלו לשם שליחת מסרים אלקטרוניים מסוג ספאם. במקרה מסוג זה ובמקרים אחרים של פגיעה במשתמשי רשת או דואר אלקטרוני לקבלת ספאם, ישנה אפשרות לעלות על עקבות העבריינים, לתבוע אותן באמצעות עורך דין המתמצא בדיני רשת ולהענישם על פי חוק.