עולם האינטרנט פתח קרקע רחבה לשיח ציבורי במסגרת הטוקבקים. הטוקבק, למי שטרם לא מכיר, הוא התגובה של אדם מסוים על כתבה, על דעה או שיח כלשהו במסגרת האינטרנטית. הטוקבקים מאפשרים לכל אדם להיחשף בשמו המלא או לחלופין בכינוי מסוים ולהישאר אנונימי. בצורה זו יכול כל אחד להביע את דעתו מבלי לגלות את זהותו. עניין האלמוניות הביא לא פעם לסכסוך ציבורי בגין לשון הרע באינטרנט, העובדה שכל אחד יכול להעלות כתבות, להשמיץ ולקבוע עובדות שאין להם שחר או כל בסיס אמיתי הפכה את עולם האינטרנט לאויב של אנשי ציבור, של חברות וכל אדם שנפגע מלשון הרע באינטרנט
חופש הביטוי או צנזורה בגין לשון הרע באינטרנט?
לא פעם עולה הסוגיה של לשון הרע באינטרנט והיא מתנגשת בשני ערכים בסיסיים במערכת הדמוקרטית והם – חופש הביטוי לצד הזכות לשם טוב. מצד אחד האנונימיות של הגולשים מאפשרת שיח דמוקרטי ענף מאוד, מאפשרת לכל אחד להגיד את הדעה שלו מבלי להישפט מראש על שמו, עדתו, צבע עורו וכו´. מצד שני ניתן לנצל זאת לרעה ולהוציא דיבה כנגד חברה, גוף ממשלתי, אישיות ציבורית וכו´. לא פעם נידון נושא הצנזורה אך כיוון והוא עומד בסתירת לחי חריפה מאוד לחופש הביטוי, שהוא מיסודות הדמוקרטיה, נהוג לא לעשות צנזורה. עם זאת בעלי האתרים, עורכי ומנהלי האתרים צריכים להיות אחראיים על התוכן שמפורסם באתרם.
ניצול הטוקבקים עבור אינטרס כלכלי אישי
חברות של יחסי ציבור, קידום באינטרנט קלטו את הפוטנציאל החבוי בטוקבקים ולא פעם מנצלים זאת מתוך אינטרסים כלכליים אישיים. מדובר בבמה רחבה שנחשפים אליה אנשים רבים, ככל שהפופולאריות של הטוקבקים גדלה, שמאפשרת לשווק וליחצן סל שירותים אישי למען רווח כלכלי.
מי לוקח באחריות בהוצאת לשון הרע באינטרנט?
על פי רוב האשמה והאחריות מוטלת על מנהלי האתרים, ספקי האינטרנט או בעלי האתרים. הם אחראים על התוכן שמפורסם באתרם, בעקבות זאת לא פעם נחסמות הודעות מסוימות או מועברות לאישור טרם מפורסמות באתר. עומדות בפני בעלי האתרים שתי אפשרויות או לשאת באחריות או לתת את כתובות הIP של המשתמשים. בנושאים אלו מאוד רצוי להתייעץ עם עו"ד שמתמחה בנושא דיני אינטרנט ולמצוא את דרך הפעולה הנכונה ביותר.