מעמדו המשפטי של זכרון דברים

דיני החוזים במדינת ישראל קובעים שצדדים לחוזה רשאים להחליט ביניהם מהו אופי החוזה, מהי צורתו החיצונית ומהו מעמדם של ההחלטות וההסכמים אשר נקבעו בין הצדדים טרם החתימה על החוזה, וזאת כל עוד החלטת הצדדים הינה במסגרת החוק והמוסר. כך הדבר גם באשר לשאלת מעמדו המשפטי של זיכרון דברים, בין אם הוא נכתב בשלב המשא ומתן ההתחלתי בלבד ובין אם הוא נכתב זמן קצר טרם החתימה על ההסכם הסופי. הדרישה המהותית שהחוק מציב על מנת שזכרון הדברים ישמש כחוזה מחייב, היא דרישת גמירות הדעת של הצדדים.

הסכם ללא גמירות דעת
גמירות הדעת למעשה מהווה את ההסכמה של הצדדים וכוונתם ליצור קשר משפטי מחייב. חוזה או זיכרון דברים שנכתב ללא רצונו החופשי, הסכמתו או תוך מודעות למעשיו של אחד הצדדים, פוסל למעשה את תוקפו של החוזה. את כוונת הצדדים יש לבחון על פי מבחן אובייקטיבי, על פי האדם הסביר, תוך בחינה של התנהגותו ואמירותיו של כל אחד מהצדדים. בבואנו לבחון האם זיכרון דברים יכול לשמש כחוזה של ממש, קובעת הפסיקה, יש לבחון את המצב על פי מבחן "נוסחת הקשר", לפיו ייבחן הקשר בין זיכרון הדברים לבין החוזה הסופי שנחתם.

פרשנות זכרון דברים
אקט נוסף אשר יתמוך בפרשנות שזיכרון הדברים הינו חוזה מחייב, הוא הליך מעשי של אחד הצדדים. תשלום חלק מהחוב, קביעת מועדי תשלום, רישום הערת אזהרה ועוד הם פעולות המהוות אלמנט חשוב ועיקרי בבחינתו של זיכרון דברים. במקרה הפוך בו לא סוכמו פרטים מהותיים אלא, ייטה לקבוע בית המשפט כי אין מדובר בחוזה מחייב, שכן הסכם שאינו כולל פרטים מהותיים אלה חסר כל משקל גם אם הייתה קיימת גמירות דעת מלאה בין שני הצדדים להסכם.

ליווי ויעוץ משפטי בכל עסקה
טרם כתיבת זיכרון דברים או חוזה מחייב, מומלץ ביותר להיוועץ בעורך דין מומחה לדיני החוזים ולעסקאות מכר. עורך דין מומחה יוכל להסב את תשומת ליבכם לפרטים מהותיים אשר הופכים זיכרון דברים לחוזה.