חובת עריכת הסכם עבודה בקבלת עובד

חוק הודעה לעובד משנת 2002 המפרט את תנאי העבודה מחייב כל מעסיק, במסגרת הסייגים שנקבעו בחוק, למסור לעובד שהחל בעבודתו הודעה כתובה המפרטת את תנאי העבודה שלו לפי הוראות החוק ולא יאוחר משלושים יום מזמן תחילת ההעסקה. עד לחקיקת החוק המצב הקיים היה כזה שלפיו הועסקו עובדים רבים מבלי שהתנאים והכללים לעבודתם יועלו על הכתב. מצב זה גרם לא אחת לחיכוכים וויכוחים רבים בין עובדים למעסיקים בקשר למהותן וטיבן של ההסכמות שערכו הצדדים ביניהם טרם התחלת ההעסקה או במהלכה. מכיוון שלא ניתן להם ביטוי בכתב קשה היה להוכיח מי מהצדדים צודק ולכן נועד החוק האמור למנוע את המצב ולהביא ליחסי עבודה תקינים בין עובד למעביד.

חובות המעסיק
בין השאר מפרט החוק תנאים שונים וחובות באחריותו של המעסיק כגון ציון זהותו, תאריך תחילת העבודה או ציון תקופת העבודה במקרים בהם מדובר בעבודה לתקופה קצובה, תיאור עיקרי תפקידיו של העובד, ציון אורך יום העבודה או שבוע העבודה הרגיל ועוד. מומלץ וקביל על פי החוק לדרוש מן המעביד לציין בהודעה גם את סך התשלומים המשולמים לעובד כשכר עבודה ומועדי התשלום שלהם אלא במקרים בהם נקבע שכר העבודה על פי דירוג מתוקף הסכם קיבוצי ואז יצוינו דירוג העובד ודרגתו. כמו כן כדאי לדרוש פירוט של סוגי התשלומים בעבור תנאים סוציאליים שונים ושמות הגופים אליהם הם מועברים בפועל.

מרכיב חשוב 
יש לוודא שהדברים אכן קורים שכן מעסיקים רבים נוטים להעלים עין מחובות אלה המחייבות אותם על פי חוק ואמנם זהו מרכיב בעל משמעות רבה בתנאי ההעסקה והפרישה של כל עובד. נוסף לכך דורש החוק מהמעסיק להודיע לעובד גם על שינוי בתנאי העסקתו על פי סייגים המפורטים בחוק. יצוין כי כל האמור לעיל אינו חל על עובדים שזמן עבודתם אינו עולה על שלושים ימים.