עד לשנת 2004, מנוחים אשר נהרגו בתאונת דרכים, מתאונת עבודה, רשלנות רפואית או מסיבות דומות לא היו זוכים לפיצויים, אולם פסק דין אחד ב"פרשת אטינגר" שינה את פני התמונה.
אנשים מקפחים את חייהם על פני הכבישים, על שולחן הניתוחים ובמקומות שונים כשהם מותירים אחריהם משפחות שבורות, כואבות ומפורקות. ישנו סבל רגשי כבד ואובדן בלתי נתפש שאל כל זאת מצטרף גם הפסד הנוגע להכנסות עתידיות של המנוח. במקרים בהם המפרנס העיקרי במשפחה ניזוק, הייתה עלולה להיות קריסה כלכלית של המשפחה כולה – של התלויים בו. הפגיעה הזו בלתי סבירה, ובעקבותיה התפתחה תביעה שנקראת "השנים האבודות" – וניתן לתבוע זאת במסגרת תביעות נזיקין.
במה עוסקת "הלכת אטינגר"?
בהלכת אטינגר הפיצויים ישולמו בשני תרחישים – קיצור תוחלת החיים באופן חלקי אילו הניזוק היה צפוי לחיות מספק שנים קטן יותר עקב המקרה, ובמקרה זה – הניזוק יזכה לפיצויים בערך השנים העתידיות לבוא בהן לא יזכה לעבוד ולהשתכר, והתרחיש השני הוא מקרה של מוות חס וחלילה בזמן מקרה נדון או בסמוך לו, והפיצוי יהיה בגין השנים שבהן הניזוק היה אמור לחיות ולהשתכר – למשל עד לגיל הפרישה.
תוחלת חייו של הניזוק
בית המשפט יבחן את כושר השתכרותו של הניזוק, גם על פי תוחלת חיי העבודה שלו, כשפסק הדין יושתת על פי העיקרון המנחה בתחום דיני נזיקין, של השבת מצב לקדמותו. עיקר השאלה שתעלה במשפט תעסוק בבדיקה באם קיצור תוחלת חיי העבודה של מי שניזוק כתוצאה מן המעשה יכול להשפיע על הפיצוי שבראש הנזק על אובדן כושר ההשתכרות. אם מדובר על פיצוי חלקי או מלא, השנים האבודות תחושבנה עד למועד של גיל הפרישה, ולפי שיטת הידות.
פיצוי בגין השנים האבודות
מה זו שיטת הידות?בית המשפט פיתח שיטת פיצוי ייחודית שנקראת שיטת הידות. במסגרת זו יחושבו הפסדי השכר העתידי, פוטנציאל ההשתכרות העתידי ואובדן כושר עבודה. ההכנסה הפוטנציאלית שלו תצורף לקופת ההכנסות של המשפחה, ומשם ינוכו ההוצאות הקבועות של המשפחה. היתרה תחולק באופן שווה בין בני המשפחה – וכל יחידה אחת כזו מהווה ידה.
ישנו הבדל בין קטינים לבגירים
ישנו הבדל בין נפגע אחד לשני, כאשר לוקחים בחשבון את נושא התלויים בו, או את כושר יכולתו של אחד להשתכר יותר מהשני, כמו למשל על פי מידת הציונים של תלמיד – אם היה מצטיין או לא. יש לפנות לעורך דין נזיקין, ולבחון את אפשרות התביעה.
.jpg)
