לפי סעיף 244 בפקודת החברות, פירוקה של חברה יכול להתבצע בידי בית משפט, בפיקוחו או מרצון. באמצעות הפירוק מכנסים את נכסי החברה, ממשים אותם ומחלקים את תמורתם בין נושי החברה.
פירוק של חברה מרצון הוא אחת מן הדרכים האפשריות המותרות בחוק כדי שחברה "תחוסל" מרצונה. הפירוק יכול לקרות כשהתקופה שבתקנון החברה הסתיימה, קבלה של החלטה מיוחדת בנוגע לנושא הפירוק או שהחליטה באופן מיוחד שלא להמשיך ולחוב חובות – והפיתרון היחיד שבא בחשבון הוא פירוק. פירוק החברה יעשה באמצעות נושים או בעלי המניות, כשאלו יכולים להיות העובדים של החברה. לעתים, פירוק החברה מועלה כחלק מניסיון לפתור סכסוך של בעלי המניות ביניהם בחברה – אלו עלולים לחוות סיכול של ההחלטות השוטפות בחברה, וגם "תקיעת יתד" בצורת נתק שמוביל רק לפירוק אינטרסנטי.
בקשה של פירוק מטעמי יושר וצדק
פירוק חברה מטעמי צדק ויושר היא עילה כוללת שמונה לא מעט אפשרויות של טיעונים לפירוק, על פי סעיף 257(5) בפקודת החברות. בית המשפט אינו נותן יד בדרך כלל, ככל שמדובר על פירוק החברה בעוד שהיא מסוגלת להיות רווחית וברת כושר פירעון, והסיבה המרכזית היא התגלעות פערים באמון או סכסוך בין בעלי המניות.
טעמים לפירוק חברה
יש למצות סעדים לפתרון הסכסוךישנו טעם למיצוי האפשרויות לסעדים שמוקנים מכוח חוק החברות כדי לפתור את הסכסוך שבין בעלי המניות. זאת, לפי סעיף 191 לחוק החברות – הסדרת הפיקוח ותיקונו או רכישת המניות החוצה – וגם באמצעות שימוש במנגנונים משפטיים – לרבות פתרונות גישור וחוזים שבאמצעות עורכי דין המצויים בתחום זה. יש להראות כי נעשה כל מאמץ אפשרי למזער את הנזקים בהקדם האפשרי. בין האפשרויות העולות לפתרון, עולה גם בוררות עסקית.
צו פירוק בשל סכסוך של בעלי המניות
במקרים קיצוניים מסוימים, בית המשפט יאות להעניק צו לפירוק החברה בעקבות סכסוך גלוי של בעלי המניות בה. כדי שזה יקרה יש להראות לבית המשפט כי השיקול של פירוק חברה שיש לה יכולת רווחית הוא הפיתרון העדיף מכולם, וכן רצוי להראות כי פירוק החברה לא יסב נזק לצדדים שלישיים שאין להם יד ורגל בסכסוך שבין בעלי המניות או בין השותפים לניהול החברה. צדדים שלישיים אלו עלולים להיות העובדים שכספיהם מעוכבים עד לתום הליך הפירוק למשל.
.jpg)
