הבוררות היא דרך לפתור סכסוך באמצעות גורם שלישי פרטי, שאינו בהכרח עורך דין. עדיין, הבורר נבחר על ידי שני הצדדים יחדיו כדי להכריע ביניהם והחלטתו תועבר לאישורו של בית המשפט המוסמך.
סכסוכים רבים עוברים משטחו של בית המשפט להכרעה בידיו של בורר ועולה השאלה האם על המדינה למסד את תחום הבוררות ולעגן בחוק את מי שעומד בראש ההליך? המוסד לסוררות מונה כיום למעלה מ- 1,300 עורכי דין וגם שופטים בדימוס וגם אחרים שהוסמכו לכך על פי כישוריהם, אולם עדיין תחום הבוררות אינו מוסדר בחוק, ואינו מגדיר מה הם הכישורים והמיומנויות הנדרשים לבורר. יחד עם את הציפייה מן הבורר היא שהוא יצליח להכריע בסכסוכים במקצועיות וללא משוא פנים תוך ניווט התהליך במסגרת החוק.
פתרון יעיל לסכסוכים
הליך הבוררות אמור להיות מוגבל בזמן, וככזה הוא מקל על הגעה לפתרון בזמן מוגדר, שלא כמו ההליך הבירוקרטי שבין כתלי בית המשפט. בהליך הבוררות כל צד מגיש את החומר – רצוי באמצעות עורך דין מטעמו – כלומר את כתב התביעה או את כתב ההגנה ולאחר מכן יגיש סיכום בכתב. הבורר יגבש את המלצתו על סמך אלו, כשההליך יכול להמשך כמה עשרות שעות בלבד. פתרון סכסוכים על ידי גישור
הבורר – מחליט גם לעניין ההוצאותהבורר – כמי שפוסק בין הצדדים בכלל העניינים, הרי שיפסוק גם בעניין חלוקת התשלומים. את שכר הבורר ניתן לחלק למספר הצדדים שכרוכים בהליך הבוררות, וזאת בנוסף לשכר טרחת עורך הדין. שכרו של הבורר יוענק לו גם אם ישנו ערעור על החלטתו, או שאין אמון בהחלטתו.
ההסכמה לבוררות – מתי ניתנת?
הסכמה לבוררות יכולה להווצר כבר מראש – או בידי בית המשפט עצמו. הבורר יכול להבחר גם לאחר הסכסוך פרץ בין הצדדים ואלו מעוניינים במינוי צד שלישי מוסכם. אלו יחליטו ביניהם על אופי מינויו של הבורר ומה יעשה במידה שבו ההחלטה תוגש לערעור.
מה אם צד אחד אינו משתף פעולה בתהליך?
יתכן כי צד אחד לא יתן יד להליך הבוררות – ואף ללא סיבה מוצדקת. במקרה זה יש לתת לצד ה"סורר" זמן להתעשת. הבורר יחליט מתי לתת התרעה על אי שיתוף פעולה. ההתנהלות במצב זה תיערך על פי סעיף ט´ לתוספת חוק הבוררות.