במקרים רבים בני משפחה אינם עורכים הסכם ביניהם, על אף הסיכונים. ההסתמכות על יחסי האמון המיוחדים אינם מספיקים, גם אם מדובר על חבר קרוב שהופך להיות שותף. מה קורה כשחוזה פיקטיבי בין בני משפחה הופך להיות למחייב?
בני זוג, בני משפחה וחברים אשר עורכים ביניהם חוזים פיקטיביים הם מחזה שכיח. לכאורה קל יותר להקשר ולסמוך על אדם קרוב, לאור מקרים קודמים שבאו על פתרונן בשלום ובהבנה. בני משפחה עורכים זאת משיקולי מס, כדי לחמוק מהחזרת החוב לנושים ומסיבות נוספות ואחרות. אלו הסכמים שאינם משקפים באמת את הדברים, ותכליתם היא לייצר מציאות משפטית שתקפה על הנייר על מנת לרמות את הזולת. אלו נקראות גם "עסקאות למראית עין".
יחסי אמון או יחסי מיאון
לאחר שהסוד הופקר בידי איש האמון, חוק מרפי עלול לפעול. היכן שיש סיכוי למשהו שיקרה, הוא ודאי יקרה והחיים יודעים תהפוכות ואתגרים. אחד הצדדים יכול לפתע לבקש לקיים ככתבו וכלשונו את אותו הסכם פיקטיבי, כאילו היה אמיתי, בניגוד מוחלט לכל ההסכמות הקודמות שבין הצדדים אשר כרתו אותו.
דינם של הסכמים בתוך המשפחה
מה אומר חוק החוזים?לפי חוק החוזים, חוזה שנכרת על תקן "מראית עין" בלבד – נחשב לבטל. כדי שזה יקרה, יש צורך לייצר הוכחות בפני בית המשפט על כך שהחוזה נוצר על רקע מציאות אחרת – ודרוש לכך עורך דין ממולח שמצוי בתחום זה. יש שלב שבו על המחזיק בחובת ההוכחה לטעון טענת בעל פה מול זו שבכתב. זאת, כדי להוכיח את פיקטיביות הרישום או את ההיפך מכך.
כשאחד הצדדים מעוניין לממש את החוזה
בזמן סכסוך או בכל תזמון אחר, החוזה עלול לקום על יוצרו ולהתנקם בו. כאשר צד שלישי מסתמך בתום לב על קיומו של החוזה הפיקטיבי, הרי שזכות זו נשמרת לו. סעיף 13 יסדיר את המצב שבו קיים ניגוד בין הכוונה הפנימית של הצדדים ובין ההתחייבויות וההצהרות שנכתבו בחוזה. עקרון חופש החוזים מעוגן בחוק החוזים ומעניק תוקף להסכמת הצדדים ובלבד שתהיינה כנות, חוקיות וללא ניגוד אינטרסים מול תקנות הציבור. מתוך כך, חוזים פיקטיביים אינם נכללים תחת ההגדרה, ואין להם הגנה מאת החוק ואין צורך להוכיח כי צד ג' ידע או לא ידע כי מדובר בחוזה למראית עין.
.jpg)
