פיטורין עקב שירות מילואים

במידה ועובד במקום מסוים סויג למילואים, "חוק חיילים משוחררים" (החזרה לעבודה) תש"ט 1949 אוסר על פיטורי עובד בתקופה שבה הוא מגויס למילואים, וגם לא ב – 30 הימים הבאים לאחר מכן, אלא אם זה נעשה בהיתר מאת ועדת התעסוקה, אשר פועלת על – פי חוק. אותה ועדה תיתן היתר לפיטורין אם המעסיק יוכיח כי פיטר שלא בגין סיבת היותו במילואים.

מתן היתר מבוקש לפיטורין בזמן מילואים
בכל מקרה שבו התנהלה התנהגות שאינה הולמת מצד העובד, והייתה מצדיקה בכל מקרה פיטורין על- פי דיני עבודה כגון: מעילה בכספים,  הפרת אמונים ועוד. העניין הוא שלא ליצור תמריץ יתר של המגויסים למילואים לעבור על כללי האתיקה בעבודה ולהשתמש בהגנה החוקית שניתנת להם מול המעביד. יוכל להיות היתר גם למעביד אשר נקלע לקשיים עקב חוסר בכוח אדם בזמן שהעובד גויס למילואים, ועל- כן היה חייב להעסיק במקומו עובד אחר. אנו יכולים לראות ממעשה זה כי למרות הגבולות הברורים שהחוק הזה מעניק, עדיין ישנם שיקולים הומניטאריים שבאים לזכותו של המעביד.

נטל ההוכחה לאחר הפיטורין
נטל ההוכחה "נופל" על כתפיו של המעביד, אשר ידו אמורה להוכיח כי לא פיטר עקב היותו של עובד במילואים (ישירות או בעקיפין). עליו להראות גם שעיתוי הפיטורין לא נגזר מתקופת חיסורו של העובד מן העבודה ולהוכיח מול בית דין מדוע בחר לפטרו בתקופה זו או ב – 30 ימים שלאחריה.

מה עושה מי שפוטר בזמן גיוסו למילואים או בשלושים הימים הבאים?
ככל שחזקת החוק היא לצידו של המפוטר, עליו לתכנן ולנסח כראוי את כתב התביעה למול מעבידו. לכן, עורך דין עבודה יכול להסדיר את כתב התביעה מול המעביד באופן שלא ישתמע לשתי פנים כאשר המעביד יצטרך להצטדק בפני בית דין באשר לסיבת הפיטורין, ולתקופה האסורה שבה בחר לפטרו.