החוק להגנת הצרכן

בעידן שבו התחרות על ליבו ועל כיסו של הצרכן היא גדולה וצפופה, התחרות היא אדירה וכמעט כל האמצעים כשרים. ראינו בכלבוטק שאותם מוצרים שמכונים "גבינות" אך למעשה מכילים בעיקר שומן צמחי מוקשה מונחים בין גבינות אמיתיות ובמחיר זול יותר – דבר שמטעה את הצרכן ומביא אותו לבחור דווקא במוצר זה. כשמדובר בהטעיית הצרכן, מדובר גם באותיות הקטנות שכמעט ואינן נראות בחוזים, מסירת מידע חלקי באשר למוצר, הטעיות מכוונות כמו הנחת המוצר המדומה בין המוצרים המקוריים ועוד.

מטרת החוק להגנת הצרכן
החוק להגנת הצרכן התשמ"א 1981 מגדיר מיהו אותו צרכן : "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי" ועוסק הינו "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". החוק מסדיר למעשה את עניין היתרון שיש ליצרן או למוכר על פני הצרכן. הוא בא למנוע את ניצול מצוקתו של הצרכן, הוא קובע כללים באשר לדרך הצגת המחיר, חובותיו של המוכר או של היצרן באשר לגילוי מידע על המוצר או על השירות ועוד. כדי לדעת מתי יצרן או מוכר עברו על החוק להגנת הצרכן, ניתן להסתייע בעורך דין בנושא. החוק עוסק ביחסים שבין המשווק לצרכן אמנם, אולם אינו עוסק בין היצרן למשווקים למיניהם.

הפיקוח על חוק הגנת הצרכן
הפיקוח על אותו חוק להגנת הצרכן מוטל על הממונה על הגנת הצרכן, עובד משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, אשר הממשלה ממנה אותו לתפקידו. הוא עוסק עוד בצרכנות מטעם משרד התמ"ת כמו בכל נושא אחר שמטפל בהגנת הצרכן ואינו תחת טיפולה של שום רשות אחרת.

ענישה בגין ניצול הצרכן
על פי סעיף 23 לחוק הגנת הצרכן, העונש המרבי בגין ניצול מצוקתו של צרכן כמו גם הטעייה מכוונת הוא 140,000 ₪ או עד שנת מאסר אחת. כשמדובר בתביעה כנגד תאגיד, סכום התביעה יוכפל. אם נוספו לעבירה זו נסיבות מחמירות, יוספו סכומי כסף נוספים כקנס כספי.