חוק שעות עבודה ומנוחה

על פי חוק שעות עבודה ומנוחה שנחקק בשנת 1951, מגדירים את שעות העבודה, את ההפסקות, את ימי החופשה ואת כל מה שקשור בכך – כולל זכויות וחובות העובד. שעות עבודה יכולות להיות שעות כפי שמקום העבודה הגדיר ויכולות להיות אפילו שעות שינה כששומר או רופא נמצאים בתורנות ואילו עבודתם נעשית לסירוגין. החוק קובע, כי עבודת לילה היא כל עבודה אשר שעתיים ממנה לפחות נמצאות בטווח השעות 22:00 ל- 06:00 בבוקר. שעות נוספות- כל זמן שהעובד נשאר מעבר למה שסוכם לו בחוזה.

יום עבודה על פי חוק
החוק מתיר (אלא אם שר העבודה ציין אחרת) לעבוד עד שמונה שעות עבודה ביום, ועד שבע שעות עבודה ביום שלפני יום המנוחה השבועית כמו גם ביום שלפני החג. במוסדות טיפוליים מסוימים, שעות העבודה ליום הן עד עשר שעות. באופן גורף, שבוע העבודה לא יעלה על 45 שעות שבועיות  ונוער לא יעבוד יותר מ- 40 שעות עבודה בשבוע.

שעות מנוחה שבועית
בשבוע שלם, העובד ינוח לפחות 36 שעות רצופות, על פי הדת או לפי המקובל עליו. שר העבודה הוא המורשה לשנות את שעות העבודה אולם אין לקבוע מנוחה שהיא פחות מ- 25 שעות רצופות. ומה עם עובד שמעוניין לעבוד בימי המנוחה החודשיים? על המעסיק חל איסור לקבל לעבודתו עובד שמסכים לעבוד בימי המנוחה שלו ורק בשל כך. במידה והמעביד דורש כי יעבוד בימי מנוחתו, הוא חייב להסכים או שלא להסכים ולהודיע בתוך שלושה ימים החלטתו. החוק מתיר להעסיק עובדים בתפקידים ביטחוניים מסוימים, בחשמל ועוד.

חריגים לחוק עבודה ומנוחה
על פי סעיף 30 לחוק עבודה ומנוחה, אלו שהחוק לא פועל לגביהם, הם עובדים בתפקידי הנהלה או כשהם נדרשים לאמון אישי, או עובדים אשר תנאי העסקתם לא מאפשרים פיקוח של המעביד על שעות העבודה או המנוחה שלהם. חוק זה נכנס לתוקף לאור ריבוי עובדים בתפקידי ניהול שונים, ומפרט מה ההגדרות לתפקידי הניהול הללו.