כל עובד חיב לדעת את זכויותיו

במדינת ישראל נחקקו חוקים לשמירה על הזכויות הבסיסיות שמגיעות לכל עובד שבמדינת ישראל. את החוקים הללו איגד משרד התעשייה והמסחר, ומי שאוכף אותם הוא אגף האכיפה לחוקי עבודה. החוקים הללו הם תוצאה של סוגיות שהוצפו מעל פני השטח ועיגנו את הזכויות ואת החובות של העובד מתוך ניסיון. למרות שעובד חייב לקבל את תנאי ההעסקה שלו ממעבידו (להבדיל מהחוזה עצמו עליו חתם) ויכול להיות שכבר קיבל, עדיין יש זכויות שמגיעות לעובד על אף החוזה שעליו חתם והן תגענה למועסק אפילו אם רצה לוותר עליהן.

ישנו תנאי לשכר מינימום לעובד
שכר מינימום תקף במידה והעובד הוא לפחות בן 18 (בגיר) והוא מועסק במקום עבודתו במשרה מלאה אולם לא מעל 186 שעות, והוא נקבע על פי סכום כולל לשכר, שכר שעתי במדויק ושכר ליום עבודה על פי חמישה או שישה ימי עבודה בשבוע. המעסיק חייב להעמיד את המודעה בגין שכר המינימום לעובד במקום גלוי לעובדים.

דמי נסיעה ליום עבודה
החוק קובע, כי יש להכפיל את ימי העבודה שבהם עבד בסכום דמי הנסיעה של העובד עד למקום העבודה, ועד לסכום מסוים קבוע על פי חוק. זאת אומרת- שבמידה והעובד הגיע בשני אוטובוסים שמחיר הנסיעה הלוך- חזור ליום עולה על דמי ההשתתפות המרביים שהמעסיק משלם לנסיעות, העובד יקבל עבור אותו יום את התשלום המוגבל על פי החוק.

הפסקות בעבודה
על העובד להיות מודע, כי מגיעות לו הפסקות על פי חוק בתנאי העסקה שונים. לדוגמה, ביום עבודה בן שש שעות לפחות תותר הפסקה וגם הפסקת ארוחה שתתפרשנה על פני שלושת רבעי השעה לפחות, ובעברי חג ישנה הפסקה בת חצי שעה לפחות. ההפסקה לא תיכלל כשעת עבודה – אלא אם העובד נדרש להמצא במקום עבודתו באותו זמן. מי שיוצא "לשאוף אויר" או להפסקה קצרה אחרת, לא יופחת שכרו בשל כך.