הפרת הסכם שכירות במקרקעין

הסכמים לשכירויות מבנים בדרך כלל כוללים סעיף שאומר, כי מחיר השכירות עבור השימוש בנכס ישולם בכל מקרה ועל פי החוזה עד לתום תקופת ההשכרה. נוצרו מקרים בעבר, אשר בהם אחד הצדדים הפר את ההסכם – למשל השוכר אשר נטש את הנכס בטרם הגיעו למועד סיום ההשכרה, ולא שילם עבור אותה תקופה שבה לא שהה בנכס, ובניגוד לנאמר בחוזה. מה קורה כאשר לאחר מועד חתימת החוזה להשכרה, השוכרים גילו כי הנכס לא מתאים לצרכי השימוש בו או שנתגלו בו בעיות? כאן יש לנהוג על פי החוזה, ולפנות אל המשכיר בנושא, כדי ללבנו.

ומה כאשר זה אינו כתוב בחוזה?
אף על פי שעל שני הצדדים – השוכר והמשכיר אמורים לפעול כחוק לפי חוזה השכירות, ישנן פרצות בחוזה שמותירות את החוזה חשוף בפני מקרים שלא מוזכרים בו. במקרים אלו, ישנו חוק החוזים אשר מגבה את אותן הפרצות שבהן כביכול לא הוזכר הפתרון למקרה המדובר.

התערבותו של בית המשפט בעניין הפיצוי
בדרך כלל בית המשפט מצמצם את התערבותו בפיצוי, והוא יתערב אך ורק במידה על פי הנזק שהיה ניתן לצפותו מראש בשעת החתימה על החוזה. לדוגמה , אם בית המשפט חושב לנכון כי הפיצוי שנפסק לנתבע הינו בלתי סביר, הרי שבכוחו להוסיף סכום פיצוי לדוגמה בעקבות סעיף "הפרת הסכם", או "פיצוי קיום". בנוסף חשוב כי עורך דין מטעם התובע יתייחס לכל ההפרות שנעשו עקב אי השימוש בנכס ואי התשלום בעבור זמן החוזה.

ומה בקשר למס
אם הנתבע לא שילם את תשלום השכירות, קל וחומר שלא ישלם את התשלומים הסדירים לרשויות , משום שלא שהה בנכס – תשלומים לטובת העירייה, חברת חשמל וכיו"ב. גם עבור תשלומים אלו שלא שולמו ובסופו של דבר יגובו באמצעות התובע שהוא בעלי הנכס ניתן לתבוע ולדרוש סכום פיצוי בהתאם במידה ומציגים ראיה תומכת.