עובדים שסיימו את תקופת העסקתם במקום עבודה מסוים עקב הגיעם לגיל הפרישה, יכולים למשוך את כספם לפי כללים וחוקים אשר נקבעים לפי נציבות מס הכנסה ומכתיבים לגורם המשלם את כספי הפיצויים את האופן שבו זה יקרה. אם במקרה של מנהלים.
הגורם אשר משלם את הפיצויים יכול להיות קרן הפנסיה, קופת הגמל או חברת הביטוח. אותו גורם ימציא טופס שיפרט את הכספים שמשולמים לעובד כפיצוי – טופס שנקרא 161, של נציבות מס הכנסה. טופס זה מהווה את האור הירוק לתחילת הטיפול בכספי הפיצויים. ניתן לקבל שירות של ייעוץ משפטי וביטוחי, ולהבין איך להרוויח מכך באופן הטוב ביותר.
מה אומר החוק לפיצויי פיטורין?
החוק לפיצויי פיטורין שנחקק בשנת 1963 מגדיר את הנסיבות שבגינן העובד זכאי לקבל את פיצויי הפיטורין. עובדים ששכר עבודתם הוא גלובאלי נהנים יותר ככל שמספר שנות הותק שלהם במקום העבודה גדול יותר – מכפילים את מספר שנות העבודה בשכר האחרון ששולם לו – אולם לא מעל לתקרת כספי הפיצויים שפטורה, אותה קובע משרד האוצר באופן רגולטיבי.

להסכמים בין העובד למעביד יש השפעה מכרעת על כספי הפיצויים שישולמו לו
ההסכמים החלים בין עובד למעביד
להסכם שהוקם בין העובד למעביד בתחילת דרכו של העובד במקום עבודתו – או לחוזה האחרון שנחתם ביניהם ישנה השפעה מכרעת על כספי הפיצויים שישולמו לו. המעביד יהיה רשאי לקבוע את הסייגים לחוק, כמו למשל סייגים לזכאות ללא תנאי, או סייגים להסכמים קיבוציים.
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין
על המעביד לפעול לפי סעיף 14, אילו הוא מעוניין לכסות באופן מלא את זכויותיו של העובד בפיצויי הפיטורין. בין היתר, על העובד להסכים למתכונת זו ולתנאים של הפיצויים הללו. כל אלו, תחת ההוראות הרגולטוריות של שר העבודה והרווחה. בחלק מהמקרים, חלק מהרווחים יהפוך לכספי תגמולים לפי הנוסחה שנקובה בפוליסה שנחתמה על ידי שניהם.