החל מתאריך 7.11.7 נכנס לתוקפו "החוק למניעת עישון במקומות הציבוריים", אולם יש לו מקורות כבר בשנת 1983, ב"חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים". לאחר שנים רבות שבהן החוק לא נאכף, התגבשו תביעות רבות מאת אזרחים המעוניינים לשמור על בריאותם ועל בריאות הציבור.
על אף שנעשתה חקיקה בשנת 1983 למניעת עישון במקומות ציבוריים כמו למשל בתי קפה ומועדונים, מסעדות, פאבים, בתי חולים, קניונים, בכלי רכב ציבוריים, בבתי ספר ועוד – לא נעשתה אכיפה ברורה ומחמירה בנושא לאורך השנים. בשנת 2005 תוקן חוק זה בהקצאת סדרן לכל בית חולים, כדי שייתן קנסות למפרי החוק, ובשנת 2007 נוצרה מדיניות מחמירה לאכיפת החוק. השינויים שתוקנו בו כוללים בין היתר את שם החוק המצביע על תכליתו, קביעת דרישות ממחזיקיו של מקום ציבורי להגדיר את רשימת המקומות הציבוריים הכלולים תחת החוק, איסור על הצבת מאפרות באותם המקומות והטלת קנסות על המפרים את החוק.
מה החוק מחייב?
החוק מחייב בין היתר את בעלי העסקים לדרוש מן המעשנים במקומות האסורים לכך להפסיק לעשן מיד. במידה שקיים סרוב, בעלי המקום יזעיקו את רשות הפיקוח המקומית על פי מספר פעיל הזמין סביב השעון – ובכך יהיו יכולים להגיש תלונה למפקח. על מנת להגיש תביעה, רצוי להתייעץ עם עורך דין מתאים. 
חוק העישון - מחייב את בעלי העסקים לדרוש מהמעשנים להפסיק לעשן
מהו התיקון של התוספת לחוק?
לפי סעיף 1-ג´ לחוק למניעת עישון, לשר הבריאות ישנה הסמכה להורות על שינוי בתוספת לחוק. באותה התוספת מציינים מה הם המקומות שהעישון בהם אסור. בשנת 2012 נעשה עוד שינוי של התוספת לחוק – ונוספו לו מקומות כמו מתנ"סים, בתי כנסת, משרדי ממשלה, הופעות, כנסיות, בבנייני תנועות נוער, במוניות עם נוסעים, בתחנת אוטובוס מקורה, ברכב המשמש להוראת נהיגה בזמן שיעור, בבתי אבות ובדיור המוגן ועוד.
אין צורך להודיע בהודעה מוקדמת על הפיקוח
על פי סעיף 7 לחוק, ישנו פיקוח שיבקר על פי מתן הודעה מראש לבעל המקום, כדי להכנס ולפקח בו. החוק מצמצם את האפשרות למנוע את אלמנט ההפתעה, וכדי לבצע אכיפה יעילה – מאשר לפקחים להגיע למקום ולאכוף את החוק גם בלי הודעה מוקדמת.
אולי תתעניינו גם ב:
.jpg)
