הביטוי "עשיית עושר ולא במשפט" – משמעו התעשרות של צד אחד על חשבונו של אחר בעוד שזה אינו מוצדק. מייצג מספר עילות לתביעה משפטית, כשעילות אלו אינן בתוך מסגרת דיני הנזיקין, דיני החוזים או במערכת כלשהי אחרת של המשפט האזרחי.
במשפט העברי ישנם דיני יושר – אלו דינים שמשמשים חלק ממערכת עקרונות וכללים שמשלימים את החוק על מנת לוודא שהמשפט יערך באופן צודק. המשפט בישראל יונק את כוחו מן ההלכה העברית, ובה המשפט "ועשית הטוב והישר". דיני היושר במשפט העברי אינם שווים לאלו שבמשפט האנגלי אולם יש להם מכנה משותף. במקרים בהם אין חפיפה בין שני סוגי הטעמים במשפטים אלו, באים דיני היושר לכפות. החתירה אל היושר נעשים במספר מישורים, ביניהם: המישור השיפוטי, המישור הפרשני, המישור האישי והמישור החקיקתי.
איך "עושים יושר" בכל אותם המישורים?
המשפט העברי פועל באופן שיקיים יושר במישור המשפטי, תוך שהוא "מוותר" על הכלל תוך שהוא מפעיל שיקול דעת ומקיים את היושר. במישור הפרשני, בו יכולות להתקיים מספר פרשנויות – המשפט יבחר בדרך שתממש את הפרשנות החברתית ששואפת לעשיית צדק. במישור האישי- בבחינת "קדושים תהיו" – תוך שאלו רואים את האמת האחת, ומבלי לקבל חיזוק לדרת הרעה – גם אם זה חיזוק ברשות התורה. המישור האחרון – החקיקתי – הינם כל אותן ההלכות המתלוות אל החוקים והכללים כדי לכוון אל עשיית יושר.
הגנה מלאה בכל תחומי המשפט
"זה נהנה וזה לא חסר"עולה ההתלבטות רבת השנים בדבר מקרה שבו אדם נהנה מממון חברו, גם מבלי שחברו חסר את אותו הממון. הדעה הרווחת היא להניח במקרה זה לנהנה, ולא לחייבו בדמי החיסרון או השימוש. בית המשפט יבחן את המקרה, וישקול למשל גם במקרה שבו בעל הנכס נמנע, בכך שאחר נהנה מן הנכס, משימוש בלתי רצוי בנכס.
חיוב הנהנה, כשזה חסר
כאשר נגרם חוסר למהנה, ההלכה נוטה לחייב את הנהנה – אף אם מדובר על חוסר מועט. ישנן גרסאות הלכתיות לחיוב הנהנה מ"דין מזיק". לדוגמה – במקרה שאדם מתגורר אצל חברו ומונע בכך הזדמנות להשכרה לשוכרים פוטנציאליים. בנוסף, אם הנהנה היה יכול להשיג את ההנאה בחינם ממקום אחר – הרי שהוא פטור מלשלם למהנה. נושאים וסוגיות רבות בתחומים אלו שיש בהם שטח "אפור" רב מוזכרים בהלכות שונות עוד מתקופת האמוראים. כדי להבין יותר בתחום זה ולייעוץ מקצועי, רצוי לפנות ל
עורך דין אזרחי שבקיא בתחום.
.jpg)
