זוגות הנישאים במדינת ישראל ינהגו על פי צו החוק, אשר מניח את הסמכות כדי לקבוע נישואין תקפים בישראל בידי בית הדין הרבני, ולהכריע בשיקולים שונים. בני זוג שנכנסים למסגרת הזו נדרשים להכיר את השיקולים המשפטיים שעומדים מאחורי כל צעד שיעשו.
החוק לשיפוט של בתי דין רבניים משנת 1953 קובע כי הסמכות היחידה לשיפוט בתחום נישואין בין יהודים היא בית הדין הרבני. מתוך כך, יכול להיות שלנישואין אלו יהיה תוקף מבחינה הלכתית, אולם נישואין אזרחיים שנערכו באופן פרטי אולי נושאים עימם ערך חברתי, אולם לא יהיו תקפים לנושא מרשם האוכלוסין, לא לצורך הטבות כלכליות – בבריאות, דיור, חינוך, מיסוי וביטוח. נישואין אזרחיים שנערכו בחו"ל זוכים להכרה בישראל לאחר הגשת בקשה מיוחדת – רצוי להתייעץ עם עורך דין בעניין.
עריכת הסכם משפטי לפני הנישואין
יומלץ לכל זוג וזוג לייצר מצב בטוח כמה שניתן, תוך כדי עריכת הסכם טרום נישואין ובו מונים את תחום סרבנות הגט כדי למנוע סרבנות גט אפשרית, לקבוע את הסדרי המשמורת על הילדים, לחלק את הרכוש ביניהם באמצעות יחסי ממון, הגנה על דירת המגורים ועוד.
הגיל שבו מותר להתחיל
הגיל שבו החוק בישראל מתיר להתחתן הוא 17 שנים. חתן או כלה מתחת לגיל 17 נדרשים להביא אישור מבית משפט מחוזי שמתיר להם להנשא – ישנם מצבים חריגים כמו למשל אישה בהריון, הוצאת האדם אל סביבה חיובית יותר מזו שהיה בה ועוד – רצוי להתייעץ עם עורך דין על מנת להבין מה ניתן לעשות בנוגע לנושא.

נישואין בראי החוק
איסור ביגמיה
ביגמיה- נישואין ליותר מאדם אחד – אסורה לגמרי במדינת ישראל, לגברים ולנשים. לפני הנישואין ישנם הליכים מנהליים שבודקים את כשרותו של אדם להנשא לאדם השני, יחד עם זאת יש להמציא טופס לאישור רווקות – טופס שיוגש לרוב על ידי תושבי חוץ, תושבים ארעיים או עולים חדשים.
שטר תנאים – התחייבות במעמד האירוסין
טקס האירוסין מתקיים לפני החתונה – בו בני הזוג יתחייבו באופן פומבי לחיים משותפים. בעבר היה נהוג להעניק את הטבעת במעמד האירוסין אולם היום ישנו מקום לחלק המשפטי רק בשעת החופה ולאירוסין נותר מעמד בעל משמעות רגשית, חברתית ומשפחתית. נהוג, כי הורי החתן והורי הכלה מסדירים ביניהם שטר תנאים ובו האחריות ההדדית של המשפחות על ענייני פרנסה וחתונה.