ימי התלמדות

במקומות עבודה רבים בישראל, בעיקר כאלה המציעים עבודות זמניות ולא קבועות ומסודרות, נתקלים המועמדים לעבודה בדרישה לקיים מספר ימי התלמדות ללא תשלום כתנאי לקבלת העבודה. בני נוער וצעירים המעוניינים לעבוד בזמן חופשות וכן סטודנטים בתחילת דרכם מוצאים עצמם לא פעם במצב זה המונע מדרישתם של המעסיקים שונים. אלה מצידם טוענים כי ימי העבודה ההתחלתיים הינם זמן לימוד עבור העובד החדש ושמעבר לתועלת המועטה הנתרמת על ידו אז, יש צורך גם בהשקעת זמן ומשאבים בלימוד המקצוע. נשאלת השאלה – האם זהו מצב חוקי?

חוקיות ההעסקה כהתלמדות ללא תשלום  
העסקת עובד לזמן ימי התלמדות כלשהו ללא תשלום בעבורם הינה עבירה על החוק. מושג ההתלמדות או ההשתלמות המאפשר העסקה ללא תשלום אינו קיים בחוקי העבודה הקובעים כי כל זמן בו עמד העובד לרשותו של המעביד ייחשב כשעת עבודה ועל פי חוק שכר המינימום מתקיימת זכותו של העובד לקבל לכל הפחות את שכר המינימום עבור עבודתו.

הסכמה של העובד לימי עבודה ללא תשלום
גם במידה בה הסכים העובד מרצונו לעבוד ללא תשלום בתקופת ההתלמדות נחשב הדבר כעבירה על החוק. חוק שכר המינימום הינו חוק קוגנטי שמשמעו כי העובד אינו רשאי לוותר על הגנתו מתוקף חוק זה. על פי חוקי העבודה ישנן זכויות שאין אפשרות לוותר עליהן. הדבר מתבסס על ההנחה כי העובד הוא הצד החלש יותר במערכת היחסים בינו לבין המעביד. בשל כך נעשה שימוש בחוק המינימום שיגן על כלל העובדים באמצעות רף שכר מינימלי הולם. כך מרוסן כוחם של המעבידים בשוק שאינם יכולים להפעיל מניפולציות ואיומים על המועמדים לעבודה.

יחסו של בית הדין לעבודה
על פי קביעת בית הדין לעבודה, על המעסיק לשלם שכר מינימום עבור ימי עבודה גם אם הסכים העובד לעבודה ללא תשלום בזמן ימי התלמדות. עובדים במצב זה רשאים לפנות לבית הדין לעבודה ולדרוש את זכויותיהם מהמעביד. לא תמיד יש צורך בייצוג של פרקליט ולעיתים ניתן להיות מיוצג בתביעה כזו גם באופן עצמאי או על ידי איגוד עובדים או איגוד מקצועי.