על פי ההנחיה בחוק ניירות הערך לרכישה עצמית וההנחיה שתוקנה בינואר 2009, חברה יכולה לרכוש באופן עצמי ניירות ערך ומניות שהופקו על ידה, וזאת מבלי להצטרך לאישורו של בית משפט – באמצעותה, ואפשר גם באמצעות החברה בשליטתה. ההנחיה מחייבת לדווח באופן מיידי מכירה או רכישה של תעודות התחייבות של תאגיד או של תאגיד בשליטתו, אשר הוצעו לציבור לפי התשקיף. המידע הזה שבדיווח מאפשר לשוק להעריך על פי התאגיד או זה שברשותו, את התמחור של תעודות ההתחייבות של תאגיד ואת הסיכוי לפרעונן.
חובת גילוי על תוכנית רכישה עצמית
הרשות לניירות ערך מפעילה בשנים האחרונות מנגנון מפוקח כדי שתתקיים חובת גילוי רכישה עצמית, לפי דיני ניירות ערך. כך, הציבור ידע אילו פעולות נעשו לרכישה, ואילו התוכנית לרכישה אושרה. לא די בזאת, התקנות דורשות גם קיומו של דו"ח מיידי לפרסום עניין אישור תוכנית הרכישה, את דרך הרכישה, את מקורות המימון שמאפשרים את ביצוע התוכנית, כמות מניות משוערת, השלכות המס ועוד.
שקיפות המידע ברכישה עצמית
כל עוד מדובר בכספי חברה ובהשקעותיה – לרבות חברות שיש בהן עניין ציבורי, הרי עלולים להתעודד חשדות בהם מעורב כל מי שנוגע בעניין הרכישה העצמית, תחת הרעיון כי הם עלולים לעשות שימוש בלתי רצוי באותו המידע הפנימי, כדי להשפיע על ויסות שער המניה. על כן יצרו "הגנת נמל מבטחים" – נאמנות עיוורת ששייכת לגורם שלישי ובלתי קשור.
כשהכול גלוי לציבור...האמנם?
למרות הניסיון למקסם את היתרון בשקיפות תהליך הרכישה העצמית באמצעות הגנת נמל מבטחים, עדיין קיים סיכוי לתמרון בלתי רצוי מצד גורמים מעורבים. במידה ומתעוררים ספקות באשר למהימנות התהליך או לגילוי הנאות, ניתן לפנות לעורך דין העוסק בתחום הממשל התאגידי.
.jpg)
