רכוש משותף במקרקעין

במסגרת חוק מקרקעין מוגדר רכוש משותף ככל חלקי הבית המשותף, למעט החלקים הרשומים כדירות, וכולל את הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים וגם מתקני הסקה ודומיהם אשר משמשים את דרי הבית.

רכוש משותף
בהגדרתו משמש הרכוש המשותף את כל בעלי הדירות או מרביתם, זאת ועוד, רכוש משותף עשוי להיות בתוך התחום של דירה מסוימת, ולכן, דייר שבשטחו נמצא רכוש משותף מנוע מלהביא את הפסקת הבעלות המשותפת ברכוש באופן חד צדדי.

רכוש משותף במקרקעין בעיני החוק
על פי הערכאות המשפטיות ייחשב רכוש משותף כרכוש שלא מוגדר כדירה, אך בתי המשפט יכולים לבחון האם שטחים מסוימים בבניין המשותף אכן נחשבים לרכוש פרטי או משותף. ניתן לבצע בדיקה זו על ידי בירור בדבר שימוש יתר בעלי הדירות ברכוש.

רכוש משותף במקרקעין וחלקים שונים
לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי מסוים מן הרכוש המשותף. בלתי אפשרי להצביע על אותו חלק ואף לא לבצע עסקאות מקרקעין הנוגעות לדירה שאינן כוללות אותו. זכותם של בעלי הדירות בכפוף לתקנון הבית המשותף לקבוע הצמדה של חלקים מהרכוש המשותף. חדרי מדרגות, מעליות, מקלטים ודומיהם אינם מוגדרים כחלקים כאלה.

רכוש משותף במקרקעין ושאלה של גודל
המעוניין לחשב את זכותם של בעלי דירות בבניין המשותף ידע כי יש לקחת בחשבון את גודל הדירה ביחס לדירות האחרות באותו בניין. בכלל אותה מדינה לא יכללו מרפסות או קירות חיצוניים כל עוד הדבר לא צוין מפורשות בתקנון.

רכוש משותף במקרקעין ומקומו של בעל הדירה
באשר להשתתפותו של בעל הדירה בהוצאות השוטפות לבניין יתקיים יחס ישיר בחלקו ברכוש המשותף. באופן כללי ניתן לומר כי בעלי דירות שלהם זכויות גדולות יותר ברכוש המשותף יישאו בנטל הוצאות התחזוקה השוטפת של הבניין באופן מוגבר מזה של שאר הדיירים.