הפליה בעבודה

חוק שוויון ההזדמנויות קובע בסעיף (2) לחוק מהן הסיבות או המצבים אשר בגינם נאסר על המעביד להפלות בין העובדים או המועמדים לעבודה. בין השאר נקבע כי מעביד לא יפלה בין עובדיו מחמת גזעם, מינם, היותם הורים, ארץ מוצאם, השקפתם, גילם, גזעם, דתם מפלגתם או שירות במילויים וכו´. כך גם קבלן לא יפלה בין המועמדים לעבודה אצלו בין אם הם הופנו אליו על ידי קבלן כוח אדם, וכן לא יציע לקבלן כוח אדם, לא יגרום ולא ידרוש ממנו להפלות בין אותם המועמדים, אלא אם הפלי זאת מתחייבת מאופי או ממהות התפקיד או המשרה.

תובענה להפליה בעבודה
לאחר הגשה של תובענה באמצעות עורך דין, הגורסת כי ננקטה נגד העובד הפליה, נטל ההוכחה כי אינו צודק תחול על המעביד. הנטל חל על המעביד כל עוד העובד הוכיח כי קיים את הכישורים או את התנאים הנדרשים להעסקתו, באם העובד הוכיח כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו הסיבה לפיטוריו. החוק במקרה זה מגן על העובד אשר התלונן באשר להפליה בעבודה שנעשתה מולו או מול עובד אחר שבאותה החברה.

סמכויותיו של בית הדין לעבודה
לבית הדין לעבודה ישנה הסמכות מכוח החוק לטפל בתביעות מסוג אלו בין דלתותיו, ואף רשאי לפסוק פיצויים אפילו אם לא נגרם נזק של ממון ללא הוכחת נזק, וכן לתת צו "צו מניעה" או "צו עשה" אם ראה שאין די בהענקת הפיצויים.

הסייגים הקבועים בחוק
על- פי החוק, אין לתקן את ההפליה שנעשתה על חשבון של עובד אחר בדרך של הרעת תנאי ההעסקה, ובכך למעשה נגרמת השוואת תנאים בין העובדים. ברגע שמדובר במעביד שיש לו מספר שותפים, לא יועמד לדין אם הוכיח כי נשוא התביעה נעשה ללא ידיעתו, או שנקט באמצעים סבירים על- מנת למונעה.