פיטורי אישה בהריון

העסקה ופיטורים של אישה בהריון הוא נושא משמעותי וחשוב בשל התנגשות האינטרסים הנוצרת בין זכותה הבסיסית של כל אישה ללדת ורצון המעסיק לתפוקה והמשך עבודה בקצב רגיל. לשם כך חוקק חוק עבודת נשים שמונע מהמעסיקים לעשות כל העולה על רוחם בנושאי פיטורי אישה בהריון ומציב את הגבולות ואת הזכאויות של הצדדים במקרים כגון אלה. על פי החוק אין למעביד זכות לפטר עובדת בהריון טרם יציאתה לחופשת לידה אלא בהרשאה של שר העבודה והרווחה. זהו חוק מגן ספציפי המתייחס לקבוצת הנשים העובדות שבא בתוספת לחוקי ההגנה הרגילים במטרה לתת מענה לצורך מיוחד זה כמו הריון. בעצם קיומו מבטא בחוק את ראיית העולם החברתית, הכלכלית והערכית שרואה באור חיובי את השתלבותן של נשים במעגל העבודה ומילוי תפקידן כעובדות וכאימהות.

הגנה מיוחדת
התוספת של חוק המגן הזה שמקנה הגנה מיוחדת נדרשה ממספר סיבות עיקריות וביניהן חששו של המעביד מהיעדרות מוגברת של האישה בזמן ההריון וכמו כן מהפקת תועלת נמוכה מעבודתה שתביא לנזק כלכלי. המחוקק הבין כי על האישה ההריונית לזכות בהגנה מוגברת בשל סיבות אלה וכמו כן בשל העובדה כי בזמן הריונה יקשה עליה למצוא מקום עבודה אחר. יש לציין כי זכויות החוק יעמדו לאישה שעבדה בתקופה של לא פחות מששה חודשים במקום העבודה שכן אז נחשבה היא כעובדת מן המניין ולא כמועסקת במשרה זמנית או ארעית.

פסיקות עבר
פסיקות בתי הדין השונים עושות שימושים בחוק כבר משנות השישים ומאז ובהן נקבעו תקנות בהתאם לחוק המזכירות כי פיטוריה של עובדת בהריון אינם קבילים בין אם ידע המעביד על הימצאותה של האישה בהריון ובין אם לאו. בכדי לפטר אישה הריונית על המעביד להוכיח כי עניין הפיטורים אינו קשור כלל לעצם היותה של האישה בהריון. גם בפסיקות נוספות זכה החוק לשימוש והופעל במקרים שונים בכדי לתת הגנה משמעותית נדרשת לאישה בהריון שעומדת בסכנת פיטורים.