שימוש בקרקע מסחרית

חוק תכנון ובניה קובע על פי סעיף 156(א), כי השימוש בקרקע חקלאית יעשה בהתאם לאמור בתוספת הראשונה לחוק בלבד, וסעיף 7 לאותו חוק מוסיף, כי אין לעשות שימוש בקרקע חקלאית שלא למטרה אליה יועדה (מטרה חקלאית), כלומר – חל איסור על בניה או על שימוש בקרקע אשר אינם נחוצים במישרין לצורך ייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול של בעלי חיים. בשנים האחרונות קרנה של החקלאות ירדה, וחקלאים רבים ניסו למצוא חלופה למקורות כלכליים, כאשר נעשה בקרקע שימוש לניסיונות אלו – שימוש שיצר צורך לצמצם את היקף הפעולות החקלאיות שהחוק יתיר על מנת שהשימוש בקרקע יהיה חוקי.

איזו פעילות היא בעלת אופי חקלאי?
כל עוד לא מדובר בעסק מסחרי שאין לו קשר לעיסוק חקלאי לשמו במשק, השימוש בקרקע לא יוכר כשימוש חקלאי. "שימוש חקלאי" כולל גידול מזון צמחי לאדם ולחי, גידול תוצרת חקלאית לשימוש התעשייה, גידול צמחים לצורכי נוי למיניהן, גידול ואחזקת בעלי חיים לכל מטרה שהיא במשק (בשטח פתוח או במבנה) ולכל צורך – נוי, רבייה, רכיבה ועוד וגם ענפי עזר לגידולים – בתי מיון ואריזה, מאגרי מים ועוד. 

קשר בין פעילות בעלת אופי חקלאי לפעילות בעלת אופי מסחרי
עסק לממכר תבואה למשל לא ייכלל בתחום ההגדרה של "שימוש חקלאי" כפי שנקבעה בחוק. מאידך, אם ניתן להוכיח כי הפעילות המתרחשת היא למעשה ייצור לצורך שימוש עצמי, כלומר – אם ניתן להוכיח כי התבואה יכולה לשמש לצורך הפחתת עלויות המשק החקלאי, ומשמש כמרכז להזנת בעלי החיים במשק, הרי שעורך דין מיומן יוכל למצוא את הדרך להוכיח זאת.

היכן ישנו קושי להוכיח פעילות חקלאית?
הקושי מתבטא דווקא במצבי הביניים שנמצאים בין קשת הקיצוניות של שטחים לשימוש חקלאי – כמו למשל גידול תרנגולות בלול, גידול פרחים בחממה ועוד – אל מול שטחים שמשמשים באופן מובהק למסחר: גן אירועים, מרכזי קניות ועוד שאין להם קשר ישיר עם חקלאות.