עובדים אשר קובלים על מקרים בהם לא שולם להם שכר בזמן, אינם מודעים בדרך כלל לכללי התיישנות לדרישה – ובכך מחמיצים הזדמנות להגיש בקשה לפיצויים לפי חוק.
עובדים אשר נסערים ומעוניינים לעמוד על זכותם ביחס לשכר שהולן להם, עלולים להחמיץ את ההזדמנות להחזרים משום שחל חוק התיישנות בנושא. נושא ההתיישנות מוסדר על פי סעיף 17א משנת 1958. לפי סעיף זה, יש להגיש תובענה בטווח זמן של שנה מן היום שבו השכר הולן, או בתוך כששים ימים מאז שהעובד קיבל את השכר אליו הפיצוי קשור. בית המשפט רשאי להאריך את תקופת הגשת התובענה לתשעים ימים, אילו הוגשה בקשה מספקת על ידי עורך דין מטעמו של העותר לדחיית מועד הגשת התביעה.
הלנת שכר חוזרת
אילו התקיימה הלנת שכר חוזרת גם לחלק מן השכר כשלוש פעמים בתקופה של שניים עשר חודשים רצופים מתוך שלוש השנים ברצף לאחר יום תשלום השכר בו הפיצוי קשור. סעיף ג´ לחוק מסייג את האמירה הזו, אילו חלה תקופת התיישנות של שנה. המשמעות המשתמעת מכך היא שעובד שלא קיבל את שכרו כלל יהא רשאי להגיש תביעה בתוך תקופת זמן של שנה מאז היה אמור לקבל את שכרו, ואילו עובד שקיבל שכר או את חלקו יכול לתבוע את חלקו מנקודת הזמן הזו, בה הפיצוי כרוך ועד 60 (או 90) ימים.
עובד שלא קיבל שכר, רשאי להגיש תביעה על הלנה כאשר עברה שנה מהמועד שלא קיבל את שכרו
האם המקרה החריג חל גם במקרים של אי תשלום שכר?
האם ניתן לקבל פיצוי על הלנת שכר חוזרת גם לאחר שלוש שנות התיישנות? החוק מדבר על טווח זמן זה רק במקרים שבהם ישנה דחיית תשלום שכר שלוש פעמים, כלומר כשהתשלום משולם, ולא כשלא משולם כלל השכר. נשאלת השאלה מדוע אין את ה"פריבילגיה" הזו למי שלא קיבל את שכרו כלל ונפגע אף יותר מן המעביד?
בית המשפט יחליט בכל מקרה לגופו
לגבי השאילתא דלעיל, תתקבלנה כנראה הוראות כלליות של חוק ההתיישנות משנת 1958; יש להתייעץ עם עורך דין מנוסה בנושא, ולנסות להבחין בתלוש המשכורת אודות מקרים מיוחדים, כמו למשל רכיב בה שהועבר לצד ג´ עקב עיקול מאת ההוצאה לפועל.
.jpg)
