אחת הסוגיות היותר בעייתיות בנושא ההתיישנות כלפי תביעות או מעשי עוון הוא הנושא של התיישנות תביעה בנקאית. נשאלת השאלה מה קורה אם יש תביעה בנקאית שעברה התיישנות ומצד שני עדיין נשאר חוב כלפי הבנק?
חוק ההתיישנות קובע כי התאריך הקובע לשם הדיון בנושא זה הוא התאריך שבו הוגשה העילה לתביעה, או במילים אחרות- מתי שהנושה הוכיח מעל לכל ספק כי אכן קיים חוב של הנתבע כלפיו. חוב כזה יכול להיקבע בגין יתרת חובה בבנק או בגין אי פירעון הלוואה. עיקר הבעיה והוויכוח על ההתיישנות הוא בגין נושא חוב שטרם נסגר.
מה הבעיה עם התיישנות של חוב?
חוב אינו הסכם שאין לו תאריך תפוגה באשר למתי ואיך יש לסגור את החוב. כתוצאה חוב עלול להיות פתוח למשך שנים רבות. במקרה הגרוע, הבנק יאתר זאת תוך זמן קצר יחסית. במקרים אחרים, החוב יידרש רק לאחר זמן רב ואז עלולים עוד להתווסף הפרשי הצמדה וריבית. כיצד בית המשפט מתייחס לחובה לסגור את החוב הזה? הוא נותן במרבית המקרים את זכות ההחלטה לבנק עצמו.
תביעות בנקאיות - תקופת התיישנות
הזמן הסביר להגשת בקשה לסגירת חובאך גם שהרשות נתונה בידי הבנק, אין זה אומר כי הוא יכול להגיש דרישה לסגירת חוב מתי שיחפוץ. יש מה שקרוי לפי חוק בחינת הזמן הסביר. כאשר מדובר בתביעה רגילה, חוק ההתיישנות אומר כי ניתן לטפל בתביעה זו עד 7 שנים מיום הגשת העילה לתביעה. לפי זמן זה לרוב גם מחשב בית המשפט את הזמן הסביר להגשת בקשה לסגירת חוב. כלומר, אם הוגשה לכם בקשה לסגירת חוב לאחר 10 שנים מיום שהחוב עצמו נרשם, הרי שעל חוב זה חל חוק ההתיישנות ויש כאן עילה לתבוע את ביטולו של החוק באמצעות עו"ד לענייני חובות כספיים.
אל תרימו ידיים
בדיוק מתוך הסיבה הזו, אם קיבלתם מכתב כזה של דרישת חוב מהבנק לאחר שנים רבות שלא ידעתם אפילו שיש לכם חוב, יש מה לעשות וכדאי לקחת עורך דין ולערער. אין ספק כי אם הצדק הוא אתכם, בית המשפט בהחלט יתחשב בכך ויפחית את הנזק הכספי.
.jpg)
