ישנו בישראל חוק שעות עבודה, אשר נועד להגן על זכויות העובד ולקבוע באילו זמנים ניתן להעסיק עובדים, לעומת זמנים שלא ניתן להעסיק בודה והמנוחה, והאם למעסיק מותר לבקש מן העובד להשאר מעבר לשעות העבודה שהוגדרו לו – על פי חוק שעות נוספות.
שעות נוספות על פי חוק שעות נוספות הן כל שעה שהיא מעבר לשמונה שעות עבודה ביום עבור עובדים שתפקידם מוגדר לשישה ימים בשבוע, או בשבוע עבודה של חמישה ימים – מעל ל- 8.6 שעות עבודה ליום. לפיכך, שבוע עבודה הוא 45 שעות לפי צו ההרחבה מיוני 2000 וחישוב שעות העבודה יתרחש על פי שעות עבודה ביום, כלומר- לא ניתן לחשב או לקזז את שעות העבודה הנוספות.
חוק שעות עבודה ומנוחה
החוק משנת 1951 לשעות עבודה ומנוחה נחקק בשנת 1951 ועדיין על כל מעסיק ועובד להכיר את פרטיו כדי להימנע מאי הבנות – וכן מניצול. בתוך חוק זה מוסבר גם הגמול שיש לשלם לעובד בעד עבודתו בשעות הנוספות. לפי הפרק השביעי, ניתן למצוא מי הוא קהל היעד שלגביו פועל החוק ומי הם יוצאי הדופן אשר החוק אינו חל עליהם, כמו עובדי מדינה שונים, אנשי צוות אויר, דייגים, עובדי הנהלות בכירות ועוד תפקידים, ביניהם תפקידים שדורשים אמון אישי באשר לתרומת העובד אל מול שעות העבודה שהוא משקיע.
תיעוד השעות הנוספות
החובה לתעד את השעות הנוספות חלה על פי חוק הגנת השכר תוטל על שני הצדדים. בהמשך, במידה ונעשתה עבירה על החוק, חובת התיעוד תהיה בהתאם: כיון שעל המעביד חלה חובת ניהול פנקס – עליו יחול נטל ההוכחה כי העובד לא עבד שעות נוספות, אולם אילו העובד רוצה להראות שהפנקס לא נוהל כראוי, יקח על כתפיו את נטל ההוכחה.
התייחסות החוק לסוגיית השעות הנוספות
ומה לגבי עובדים בשכר גלובלי?לפי חוק הגנת השכר, אין לשלם לעובדים שכר גלובלי, כדי שתתאפשר להם ההזדמנות לקבל גמול על שעות עבודה נוספות. ישנם מקרים בהם החוק מתיר זאת, כמו בתפקידי ניהול בכירים ובמקרים בהם אופי העבודה אינו מאפשר פיקוח על כל שעות העבודה ולכן נדרש אמון אישי בין עובד – מעביד.
הפסקות בעבודה
גם בנושא ההפסקות בזמן העבודה מוגדר בחוק; יום עבודה של יותר משש שעות יאפשר הפסקה של שלושת רבעי השעה, מאלו כחצי שעה הפסקת אוכל. ביום שלפני החופשה השבועית – בדרך כלל זה יום חמישי, ניתן לתת לעובד כ- 30 דקות בלבד.
מאמרים בתחום זה:
.jpg)
