פסק דין הצהרתי מטרתו להצהיר על קיום זכות. המקור של פסק הדין ההצהרתי הוא בדיני היושר. על פי חוק בתי המשפט בסמכות בית המשפט לתת את הפסיקה לפסק דין הצהרתי וכן במקרים מסוימים לתבוע סעד הצהרתי. מתן הסעד יכול להיעשות גם אם לא כל העובדות הוכחו באופן חד משמעי, אלו שמהוות את סיבת התביעה, אך על פי רוב זה לא ייעשה בין כתלי בית המשפט. הסעד ההצהרתי יינתן כאשר התובע מוכיח באופן חד משמעי כי הזכות שהוא מצהיר עליה תמומש רק באמצעות פסק דין ממשי.
באילו נסיבות ניתן לבקש פסק דין הצהרתי?
קיימות עילות תביעה מסוימות בגינן ניתן לבקש פסק דין הצהרתי כאשר כולן מתבססות על המטרה העיקרית – קיום זכות מסוימת. עם הסיבות הללו ניתן למנות קבלת פסק דין חפצי, כאשר תובעים לסעד אופרטיבי וקיימים סימני שאלה סביב תביעה זו. כמו כן הזהות של בעל הדין מהווה גם היא שיקול לאישור בקשת פסק הדין וכן מתן סעד הצהרתי ע"י בית המשפט ללא הוכחת סיבת התביעה אפשרי.
מה נדרש מהתובע להוכיח על מנת לקבל פסק דין הצהרתי?
הדבר הבסיסי ביותר שעל התובע להוכיח הוא זכות שמופרת ושיש להצהיר עליה. התובע צריך להוכיח כי הוא דורש פסק דין הצהרתי מטעמים טהורים ולהוכיח כי מטרת פסק הדין אכן נוגעת להצהרה שתפעל לטובת שני הצדדים עם דגש על הצד שמבקש את הסעד! התובע צריך להראות כי הוא ראוי לשריין את הזכות או המקרה בעתיד וזאת באמצעות פסק דין הצהרתי.
מה הוא שיקול בית המשפט למתן פסק דין הצהרתי?
השיקול המרכזי של בית המשפט במתן פסק דין הצהרתי הוא מאזן הנוחות. בכדי לא להטריד את הנתבע בתיק מס´ פעמים שוקל בית המשפט את נושא הנוחיות בפסק דין הצהרתי. פסק דין הצהרתי יכול לתת מענה לסעד הצהרתי ולסעד אופרטיבי – האם התיק המסוים בו מטפלים נותן מענה לשני אלו או רק לאחד? זה יכול להוות את עיקר שיקול בית המשפט. מאזן הנוחות בא גם לקראת התובע, גם הנתבע וגם משאבי הזמן של מערכת המשפט. .