משנת 1974, החוק מחייב התקנה של מעלית בבתים משותפים שגובהם עולה על 4 קומות. לעתים קרובות עולים סכסוכים בין השכנים, אלו אינם מקרים נעימים אולם משהם עולים על הפרק, רצוי לפעול במהירות על מנת לפתור את הבעיות ביעילות וללא הוצאות משפטיות רבות.
עלות התקנת מעלית בבניין יכולה להאמיר למחיר של מאות אלפי שקלים – זהו פרויקט יקר שצפוי שיספוג התנגדויות מצד שכנים שעלולים לספוג בזמן ההתקנה מטרדי רעש, אי נוחות ואבק. לצד אלו – למעלית ישנם יתרונות לא קטנים; כחלק מן ההתקנה מחזקים את יסודות הבניין ועצם קיומה של המעלית בבניין מעלה את ערך הדירות. יש להכיר את החוק לגבי התקנת מעליות בבתים משותפים כדי שיהיה ניתן לענות על כל התנאים.
מי רשאי להחליט על ההתקנה של מעלית בבתים משותפים?
על פי סעיף 59 לחוק המקרקעין, יש צורך בשני שלישים מבעלי הדירות שבבניין המצביעים באסיפה הכללית אודות התקנת המעליות בבניין – אולם כפופים לכך כמה תנאים: התנאי הראשון הוא שניתן לקבל אודות כך היתר בניה לפי חוק תכנון ובניה ואילו התנאי השני הוא התקנת מעלית באופן שלא יפגום בחזות הבית, פגיעה מהותית בדירות או בחלק מן הדירות או ברכוש המשותף. אלו המחליטים על התקנת המעלית בבניין המשותף ישלמו את הוצאות ההתקנה, ואילו דיירי הקרקע, כך קובע החוק, לא יישאו בהוצאות אף אם הם נמנים על המסכימים להתקנה.
התקנת מעלית בבניין
תקנון משותף לדייריםחובות וזכויות הדיירים מעוגנות ביניהם בחוזה. יש לקרוא את החוזה על מנת לפתור או להמנע מחלק ניכר מן הסכסוכים – כמו למשל אופן של חלוקת ההוצאות של הרכוש המשותף או האם ניתן למשל לכפות על שכן מסוים השתתפות בהוצאות ובעלויות השיפוצים – וגם בתחום התקנת מעלית. החוזה יהיה קרוי "תקנון הכית המשותף" או "התקנון המצוי" בתוספת חוק המקרקעין משנת 1969, או "התקנון המוסכם" – התקנון שנרשם בלשכת רישום המקרקעין במועד רישום המבנה כמשותף.
מה בנושא תפעול המעלית?
תחזוקה ותפעול של המעלית באופן שוטף הוא נטל על כלל הדיירים של הבניין – גם על אלו שהתנגדו, מה שעלול לשמש כמצע לריבים מתמשכים ולסכסוכי דיירים. ניתן לפנות לעורך דין המתאים לתחום סכסוכי דיירים בתחום המקרקעין או למגשר בתחום זה כדי למנוע אנרגיות וכעסים מיותרים – וכדי להגיע לפשרה על סמך מצב נתון, ומבלי עשיית עושר ולא במשפט על ידי מקצת מן הדיירים אשר התנגדו.
.jpg)
