בשנת 2007 נכנס לתוקף חוק הזכות לעבודה בישיבה הידוע גם כ"חוק הקופאיות", ובו ניתנו גם הסעדים במקרי הפרת החוק – לרבות סעד הפיצויים. בית הדין לעבודה הוסמך לתת צווי עשה או צווי מניעה לתיקון של הפרת הוראות החוק וגם לפסוק פיצויים כנגד מעבידים שהפרו זאת.
לפי חוק הקופאיות, המעביד יעמיד מושב לעבודה עבור העובד, ולא ימנע ממנו ישיבה במהלך זמן עבודתו – אלא אם המעביד הוכיח כי העמידה נחוצה למהלך התקין של העבודה. לאור כך, על המעביד להציב במקום העבודה ספסלים וכיסאות מתאימים שיש להם משענת גב, במצב תקין ולפחות לפי מספר העובדים. הוראות אלו חלות גם על עובדים מטעם חברות קבלן לכוח אדם. במידה שאלו אינם מתקיימים, יש להגיש בייצוגו של עורך דין לענייני עבודה תובענה או תובענה ייצוגית בשם אותם עובדים שנפגעו.
קביעת חוק הזכות לעבודה בישיבה
חוק זה חל על העובדים כולם במשק למעט מי שהוגדר כעובדת עבודת כפיים. הוראות החוק תחולנה גם על המדינה אם היא המעסיקה. במידה שהוראות החוק מופרות, ישנה סמכות ייחודית לבית הדין לענייני עבודה לדון בכך, ואילו אכיפת החוק תיעשה באמצעות הגשת תביעה אזרחית למתן צו עשה או צו מניעה, תביעת פיצויים – גם אם אלו פיצויים בגין נזק שאינו ממוני וכן באמצעות תביעה ייצוגית.
זכות עובד לעבודה נוחה
מי מגיש את התביעה?התביעה תוגש באמצעות העובד, על ידי ארגון העובדים היציג שבאותו מקום עבודה או אם אין ארגון עובדים כזה – על ידי ארגון העובדים היציג של אותו ענף או ארגון עובדים אשר העובד חבר בו וגם ניתן להגיש את התביעה באמצעות ארגון שעניינו זכויות עובדים ובהסכמת העובד.
תחולת הוראות החוק על כלל העובדים במשק
כלל העובדים במשק למעט מי שעובדי כפיים על פי הגדרתם כלולים בתוך הוראות החוק הזכות לעבודה בישיבה, ועל המחוקק הישראלי חלה חובה ליישם ולהרחיב את הוראות הפקודה על שלל היבטיה. הוראות אלו הן חלק מזכויות העובדים ונגזרות כחלק מעקרון תום הלב שהוא המקור לחובה החוזית שקיימת כלפי המעביד לדאוג לתנאי בטיחות וגהות במקום העבודה.
שני יסודות מצטברים בחובת המעביד
לפי סעיף 2 לחור, ישנה חובה סטטוטורית שאומרת כי ביצוע רגיל של העבודה יתנהל בישיבה. ומכוח זאת מתקיימים שני יסודות מצטברים: היסוד החיובי – עיצוב סביבת העבודה באמצעות כמות כיסאות תקינים מתאימה ביחס לכמות העובדים ויסוד שלילי – איסור על המעביד למנוע עבודה בישיבה.
.jpg)
