עורכי דין לענייני אשרות עבודה

כל אזרח זר המבקש להכנס אל גבולות ישראל חייב לבקש אשרת כניסה על פי חוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952. עולים חדשים אשר עלו לישראל מתוקף "חוק השבות" או אזרחי מדינות שעמן יש הסכמים דו צדדיים עם ישראל (האיחוד האירופי) או חד צדדיים (כמו ארצות הברית) אינם זקוקים לאשרת כניסה, אלא מקבלים אשרה עם כניסתם לישראל. יש הבדל בין "אשרת כניסה" שהיא חציית הגבול לבין "ישיבה בישראל" שהינה שהות בישראל. ההבדל ביניהן הוא שכניסה לישראל מחייבת את אותה אשרת כניסה ואילו ישיבה בישראל מעל ל- 90 יום מחויבת ברישיון ישיבה (גם במדינות שאזרחיהן פטורים מאשרות כניסה).

אשרת כניסה ב/1
מטרת הכניסה לישראל מאפשרת מספר סוגים של אשרות כניסה. החוק בישראל מאפשר בדרך כלל סוג אחד של אשרה – ויזה מסוג ב/1. זוהי אשרה המאפשרת שהייה זמנית בישראל. תהליך קבלת האשרה מותנה בארבעה שלבים ביורוקרטים נפרדים: הראשון הינו בקשה לקבלת המלצה ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, השני הוא בקשה לאשרת כניסה ב/1 ממשרד הפנים, השלישי הוא הנפקת אשרת כניסה ב/1 בקונסוליה במדינת המוצא לכניסה חד- פעמית לישראל, ושלב אחרון – הארכת האשרה וקבלת אישור לכניסה רב פעמית כל זמן שהאשרה בתוקף.

אשרת כניסה ב/2
זוהי אשרה לצורכי ביקור או עסקים. אשרה זו מונפקת גם עבור בני זוג וילדיו של מומחה זר העובד בישראל ( בעוד הוא מקבל אשרת כניסה ב/1) וכן עבור מבקר עסקי ומאפשרת לאותו מבקר לקיים פגישות, התייעצויות, ישיבות וכדומה. את האשרה הזו מנפיקים בקונסוליה במדינת המגורים של המבקר או בעת הכניסה לישראל בביקורת הגבולות, כאשר לאזרחי מדינות מסוימות קיים פטור מהצורך להפיק אשרה בקונסוליה.

בחינת זכאות לאשרת כניסה
למשרד הפנים יש את הסמכות לדחות את הבקשה לויזות מסוג ב/1 ואין התחייבות לתת הסבר לסיבות שהובילו לסירוב. בית המשפט יתערב בהחלטות משרד הפנים רק במקרים של חשש להפעלת שיקול דעת מוטעה באופן קיצוני, ואז יש צורך לסיועו של עורך דין המתמצא בתקדימים בנושא זה