בישראל קיים חוק חופשה שנתית, העומד על זכותו של כל עובד לחופשה שנתית, לפי תנאים מסוימים שמותאמים לפי סוג עבודתו של העובד, הותק שלו בעבודה ועוד. התנאים נובעים בין היתר גם לפי ההסכמים הקיבוציים או הישירים שקיימים בין העובד למעסיקו.
כלל ציבור העובדים בישראל זכאים לפי חוק במה שנקרא "חופשה שנתית", אולם כדי לקבל את הזאות לכך עליהם לענות על תנאים שנקבעו מראש, כמו למשל עבודה לאורך 75 ימי עבודה רצופים לפחות או אילו יש בין עובד למעסיקו הסכם לעבודה מעל ל- 74 ימים ברצף. על פי חוק, אילו העובד צבר ימי חופש ולא ניצל אותם או את חלקם במהלך אותה שנה, הרי שיפדו במהלך החודש האחרון לשנה או במהלך השנה העוקבת. העובד יהיה רשאי לקחת את החופשה במהלך השנה, בתיאום מול המעסיק.
מה חשוב לדעת בנושא זה?
גם אם המעביד דורש מסיבות מסוימות להוציא את העובד לחופשה למספר ימים שעולה על חופשתו השנתית, אין לדרוש זאת ממנו – גם לא על חשבון ימי חופשה שיצבור בעתיד, אלא אם העלו זאת והסכימו שניהם בכתב. ניתן לפצל את ימי החופשה השנתית – ולפרק את הרצף של 7 ימים רצופים. במידה שהעובד יצא לחופשה בת שבוע ויותר מכך, יהיה זכאי העובד לקבל את התשלום עליהם בטרם צאתו לחופשה – תשלום השווה לשכר הרגיל שלו.
חופשה שנתית - המעסיק לא יכול לדרוש מהעובדה שיצא לחופש
מתי מתרחשת הפרת זכויות על ידי המעביד?
בכל מקרה שבו מתעורר ספק לגבי הפרה של זכויות עובד – לרבות במקרים הקשורים לחופשה השנתית, רצוי להתייעץ עם עורך דין לענייני עבודה. בין היתר, במקרים בהם המעסיק אינו מסביר את אופן חישוב מספר ימי החופשה השנתית, או שאינו מתיר יציאה לחופשה שנתית – אולם יש לזכור שגם על כך קיימת התיישנות לתביעה – שלוש שנים.
ימים שאינם נחשבים לחופשה שנתית
המעסיק אינו יכול לחייב עובד בימי חופשה שנתית אילו הוכיח העובד כי שהה בחופשה עקב חופשת לידה, תאונה או מחלה, ימי שביתה, ימי אבל או השבתת חברה. גם הודעה מוקדמת לפיטורין לא יחשבו לחופשה, אלא אם ניתנו מעבר ל- 14 הימים של ההודעה המוקדמת.
אולי תתעניין גם ב:
.jpg)
