עורכי דין לענייני הטרדה מינית

החוק מגדיר מעשים רבים כהטרדה מינית, ובעיקר זוהי התנהגות יזומה של מטריד או של מטרידה מול המוטרד או מול המוטרדת. מדובר בהתנהגות שגורמת אי נעימות והיא אינה רצויה לנמען. זו אפילו התנהגות מטרידה, כשאין קשר למין של המוטרד או למגדר שלו. בישראל, ישנו חוק למניעת הטרדה מינית, המגדיר את אותה התנהגות כאסורה – ויש ענישה לכך, בהתאם לדרגת חומרת העבירה. ניתן לומר, כי בכל צורה של תקשורת עלולה להתהוות הטרדה מינית – בין אם היא אקראית או בין אם היא על בסיס אורח קבע.

הגדרתה של הטרדה מינית
הטרדה מינית הופיעה לראשונה במסגרת החוק בישראל באמצעות הגדרת המושג כפי שנאסר במקומות עבודה בשנת 1988. לפני שנה זו, נהוג היה לתבוע על התנהגות של הטרדה על רקע מיני בהתאם לחוק העונשין. כשאורית קמיר רשמה ב- 1997 מאמר שהגיעה לידיה של גברת יעל דיין, ראש ועדת הכנסת לאותה השנה, הדרך משם ועד לחקיקת החוק לאיסור הטרדה מינית הייתה קצרה.

הגדרת החוק והאבחנה במציאות
הטרדה מינית היא כותרת לפעולות שונות שאסורות. בנוסף לאלו, ישנן החמרות כאשר אלו נעשות במסגרת של הפעלת יחסי מרות או כשישנם פערי כוחות בין הצדדים. לעתים חל טשטוש באופן שבו ניתן לפרש הטרדה מינית, והגבול בין מה שמותר לאסור לוט בערפל. מספיק שאותו מוטרד חווה זאת כחוויה שלילית, ועורך דין מתאים יהיה יכול להגיש תביעה לבית המשפט בנושא.

הטרדה מינית עוולה אזרחית
מדובר בעוולה שנאסרת משום שהיא מפרה את חוק כבוד האדם וחירותו, פרטיותו ועל השוויון בין המינים בחלק מן המקרים. בית המשפט עושה בכל מקרה שיפוט שונה ומותאם, כפי שהציגו זאת הצדדים ועל סמך פסקי דין קודמים בנושא, ככל שהאדם הסביר היה יכול לראות גם הוא באופן אובייקטיבי בעניין כהטרדה מינית.