עורכי דין לענייני פינוי בינוי

המושג "פינוי ובינוי" מדבר על פינוי הקרקע עליה ישנו מבנה מסוים לצורך הקמת מבנה חדש ואיושו שוב באנשים. ההכרזה על מתחם כעל מיועד לפינוי בינוי הינה בסמכותה של ממשלת ישראל ע"פ סעיף 33א לחוק תכנון ובניה התשכ"ה 1965. בשנת 2006 הכנסת חוקקה את חוק פינוי ובינוי – פיצויים התשס"ו (2006), בכדי לפתור עניין של התנגדות דיירים לפינוי המבנה  בבתים משותפים כאשר מולם ניצב רוב גורף לפינוי. החוק פותר התנגדות שנועדה במטרה להעדיף תנאים כלכליים טובים יותר בעבורם על פני האחרים. החוק החדש קובע כי אותו דייר סרבן יישא באחריות לנזקי הדיירים האחרים כתוצאה מעיכוב העסקה.

הרווח של כולם?
לכל צד בעסקה זו יש רווח: למדינה, לעירייה אשר משפרת את חזות העיר, לתושבים שפונו וקיבלו דירה בעלת שטח גדול יותר ומרווח משהיה לה, וליזם או הקבלן. גודל הדירה החדשה תלוי בהסכם ובמשא ומתן מול הקבלן. כאן לקבלן שיקולי הכדאיות הכלכלית משחקת תפקיד עיקרי, ועל- כן נחוץ עורך דין מקרקעין אשר יבחן את הנקודות העולות מן השטח ויוודא כי זכויותיו הקנייניות של הדייר נשמרות. בנוסף, קיימת עילת תביעה נזיקית נוספת במידה וישנו שכן סרבן לעניין.

מה לא נחשב לסירוב סביר לשכן מול רוב שמסכים?
ישנן מספר דוגמאות בחוק לסירוב שנחשב לסביר ואין לתבוע עליו. דוגמה ראשונה היא עסקה שממנה השכן יוצא נפסד כמו אי כדאיות כלכלית, לא הוצעו לבעל הדירה הסרבן מגורים חלופיים בתמורה לתקופה בה הבניין החדש יוקם או שלא הוצעו לו בטוחות הולמות. גם במקרה שבו יש נסיבות אישיות מיוחדות, יתכן כי הסירוב יוכר כסביר.

מהו רוב מיוחס על- פי חוק?
על פי חוק, בבית משותף שבו יותר מחמש דירות היחס לרוב הוא 4 מתוך 5 דיירים, ולפחות שלושה רבעים מהרכוש המשותף. כשיש 6 דירות ומעלה, מי שבבעלותו 30% מהדירות יחשב כדירה אחת – כאן נמנעת השגת רוב באופן שהרוב הנדרש מושג על ידי מצב של מיעוט בעלים.